חיו יחד במשך שנים רבות – ונושל מהירושה

לחברתנו פנה אדם בן 74, שחי עם בת זוגו במשך 34 שנים כ"ידועים בציבור". העובדה כי השניים לא נישאו מעולם לא מנעה מהם להתאהב, להוקיר ולהעריך זה את זה – לאורך כל שנות זוגיותם.

הן לאיש והן לאישה היו ילדים מנישואיהם הראשונים, ובנוסף על כך היו לאישה גם נכסים רבים שצברה לאורך השנים. מטבע הדברים, ילדיה תמיד חששו לרכושה של אימם, נוכח הקשר שנרקם בינה לבין הגבר שנכנס לחייה ביום בהיר אחד.

לאחר תקופת זוגיות בריאה ומאושרת, החליטו השניים להינשא כדת משה וישראל, ואף פתחו לשם כך תיק במוסד הרבנות שבתל אביב. אולם למרבה הצער, לא עלה בידי הזוג לאתר את בעלה לשעבר של האישה, על מנת שיתיר את נישואיה לאחר באופן פורמלי, ומשום כך לא מימשו את ברית הנישואים.

בני הזוג סירבו לתת למכשול לעמוד בדרכם, והחליטו כי על אף שאינם יכולים להינשא – יקיימו אורח חיים של נשואים לכל דבר ועניין; הם גרו יחדיו, ניהלו משק בית משותף וחיי משפחה עשירים, שכללו בילויים עם הנכדים ועם המשפחה המורחבת, נסיעות משפחתיות מרובות לחו"ל, ואף כינו זה את זו "אשתי" ו"בעלי". מי שהכיר אותם כלל לא העלה בדעתו שאינם נשואים.

למרבה הצער, חלתה בת הזוג ונפטרה בהיותה בת 81, והותירה את בן זוגה, בן 74, בודד ועצוב. ואז… לתדהמת האיש, כשביקש לממש את צוואת בת זוגו המנוחה (שלפיה הותירה לו מחצית מרכושה, ואת המחצית האחרת לילדיה), נודע לו כי ילדיה מחזיקים בצוואה נוספת, שגובשה לאחר הצוואה הראשונה, אשר מדירה את האיש מכל רכושה.

לאחר בירורים עלה כי הצוואה המאוחרת נחתמה על ידי המנוחה חודשים ספורים לפני מותה, כאשר סבלה מכאבים עזים. ככל הנראה, על מנת להקל את מכאוביה, נטלה תרופות שפגעו בצלילות דעתה. עם היוודע הדבר, לאיש היה ברור כי ילדי המנוחה ניצלו את המצב, על מנת להדיר אותו מזכויותיו ולהיות הזכאים היחידים לרשת את אימם.

עם פניית האיש לחברתנו, קיבלנו על עצמנו את הטיפול בתיק הסבוך. בתחילה הגשנו עבורו את הצוואה המקורית לקיום, וכן התנגדות למסמך הצוואה המאוחרת שאותו הגישו ילדיה של המנוחה. במקביל, הגשנו תביעה לסעד הצהרתי שיכיר באלמן כידוע בציבור של המנוחה. כמו כן, הוגשה תביעה לזכות את מרשנו במזונות מהעיזבון.

לאחר שקיבל את ההכרה כידוע בציבור עם המנוחה, חזר האלמן לנשום לרווחה. כפועל יוצא מכך, הוא אף זכה לקבל את פנסיית השארים שלה, ולאחר מכן המשכנו לנהל את ההליכים בעניין הצוואה. זאת כשילדי המנוחה הכירו בזוגיות של האלמן עם אימם – זוגיות שאותה הכחישו בתחילה, על מנת להימנע מחלוקת עיזבון אימם המנוחה, עם מי שתמך והיה שם עבורה במשך שלושה עשורים.

לאחר שנתיים של מאבק משפטי עיקש, חברתנו הוכיחה שהצוואה המאוחרת נחתמה בזמן שהמנוחה לא הייתה כשירה לעשות כן, וכך זכה מרשנו במחצית הזכויות. בין היתר – בדירה שבה התגורר עם המנוחה במשך 16 שנותיהם האחרונות יחד.