לא היה הסכם, האם לא נרשמה

בבית המשפט לענייני משפחה, שם מתנהלים הדיונים בדלתיים סגורות ודיסקרטיות מחוץ לעיניי הציבור, קורים מקרים שכדאי להכיר ולדעת. בנושא של הורות הסכמית, קרו מקרים – שלמרות שקיימת חובה לאשר הסכם בכתב בבית משפט לענייני משפחה, הצדדים הסכימו ביניהם בעל פה או שערכו הסכם כללי ולא מפורט דיו (אי אפשר לערוך הסכם העונה על רוב הצרכים בפגישה או שתיים בלבד). העניינים הסתבכו ובסופו של דבר הגיעו לבית המשפט, תוך שהם גוררים עלויות רבות ועוגמות נפש.

איתמר ודנה (כל השמות בסיפור בדויים) חתמו על הסכם שלפיו הם יהיו הורים משותפים לילד שייוולד בהליכי פריון. לאחר שהליכי ההפריה לא צלחו, הם החליטו לפנות לפונדקאות בחו"ל. הם לא ערכו הסכם חדש ולא עדכנו את ההסכם המקורי, אלא רק שילמו חצי-חצי על ההליכים.

כשהתינוק נולד, איתמר לא הסכים לסיים את ההליכים לרישום של דנה כאם התינוק. כתוצאה מכך, נכון לכתיבת שורות אלה (כבר שלוש שנים!), ההורות של דנה אינה מוסדרת, ובבית המשפט מתנהל משפט קשה ומסובך. המקרה הוא מורכב מכיוון שהמקרה של איתמר ודנה לא נכלל במקרים ה"רגילים" שבית המשפט מכיר ויודע.

איך היה ניתן למנוע את המצב הזה? 

הסכם מפורט דיו, שקובע מה כוללים הניסיונות להפוך להורים, או לפחות עדכון ההסכם ברגע שאיתמר ודנה ראו שהם לא מצליחים להיכנס להריון בארץ והחליטו לפנות לפונדקאות (היה צורך להסדיר מה קורה במצב כזה בהסכם חדש או בנספח להסכם הקיים) – היה הופך את המצב להרבה יותר פשוט.

מכיון שכל התהליך לא היה מוסדר בהסכם, איתמר ודנה הוציאו מאות אלפי שקלים על ייצוג משפטי ועל הליכי הפונדקאות – שלא לדבר על המחיר הרגשי שגובות מהם הכניסות והיציאות מבית המשפט ועל עוגמת הנפש של דנה, אשר ההורות שלה אינה מוסדרת.

מה צריך לכלול הסכם הורות ללא זוגיות? קראו במדריך המיוחד שהכנו עבורכם.