זייף צוואה של ניצולת שואה ערירית וחשב שאף אחד לא יעלה עליו

הסיפור שאתם הולכים לקרוא עכשיו, הוא ללא ספק סיפור מצמרר, שהותיר גם אותנו, אם להיות כנים, המומים. הדמות הראשית בסיפור היא תומר, סטודנט לרפואה באונבריסטה מובילה ומוכרת בארץ, כביכול "מלח הארץ", אשר חיפש דרך להתעשר במרמה ובקלות.

לשם כך, תומר החליט לעבור באדיקות על המודעות שמפרסם האפוטרפוס הכללי, בהם מופיעים שמות של אנשים עריריים שהשאירו אחריהם נכסים מבלי לערוך צוואה ומבלי דורשים. חשוב להבין כי התכלית של פרסום המודעות הללו, היא לאתר את היורשים של המנוח, אם קיימים כאלה, כך שאותם יורשים יוכלו לדרוש את הרכוש ששייך להם על פי דין. 

ומכאן נעבור לאשר קרה: יום בהיר אחד, תוכניתו הזדונית של תומר הגיעה "סוף סוף" לשיאה, כאשר נתקל במודעה של מנוחה ששם משפחתה זהה (לצורך העניין: לוי) לשם משפחתה של סבתו. אותה מנוחה, היא ניצולת שואה ערירית, שרוב משפחתה נספתה בשואה. למנוחה היו קשרים חברתיים מעטים, היא חיה חיים דלים וצנועים, כאשר הקשר החברתי המרכזי והיחידי שהיה לה בעודה בחיים, היה עם שכנתה מרים (שם בדוי), שלנוכח מצבה העגום, החליטה לקחת אותה תחת חסותה.
מרים הקפידה לקחת אותה לבדיקות רפואיות, לוודא כי יש לה מזון במקרר ולארח לה חברה מידי פעם, שהמנוחה הייתה כל כך זקוקה לה.
מרים מספרת, כי הפצירה במנוחה לא פעם לערוך צוואה, מאחר והבינה כי יתכן וגורמים זרים יהיו מעוניינים לנצל את העובדה כי המנוחה ערירית, לקוית ראיה וחסרת כל משפחה שיכולה להגן עליה.

המנוחה, שהתרכזה בלשרוד את מעט השנים שנותרו לה לחיות, התנגדה לעריכת צוואה, בטענה כי היא "לא בנויה לכך" וכי בלאו הכי אין לה משפחה קרובה. כעבור זמן מה, המנוחה נפטרה כאשר היא לא ערכה צוואה מעולם.
לצערינו, לאחר פטירתה, חששות השכנה לא איחרו לבוא, בדמות צוואה מזויפת שצצה פתאום, בה המנוחה הורישה את כל רכושה, ל"בת דודתה", לכאורה סבתו המנוחה של תומר. מאחר וסבתו אינה בחיים, כלל הרכוש אמור, כביכול, לעבור לתומר.
תומר הזדרז להגיש את הצוואה המזויפת לרשם הירושות, כדי שיוכל לממש את מזימתו ולהשתלט על רכושה של ניצולת שואה ערירית, שכל קשר בינה לבינו מקרי בהחלט ולמעשה אינו קיים. רשם הירושות, אישר את הבקשה ומכאן אנו נכנסים לתמונה.

חברתינו ייצגה את קרובי המשפחה הרחוקים של המנוחה, המתגוררים בחו"ל, שהם היורשים של המנוחה על-פי דין. מיותר לציין, כי איתור קרובי המשפחה והוכחת העדר הקשר המשפחתי, בין ניצולת השואה לתומר, הינה מלאכה מורכבת ומסועפת לאור העובדה כי הרוב המוחלט של בני משפחתה נספו בשואה. עם זאת, אתגרים לא מפחידים אותנו בחברת א. זיסמן שני, ההיפך הוא הנכון.
מכאן יצאנו להרפתקאה הכוללת תהליך מורכב, במסגרתו ערכנו תחקיר מעמיק ומפורט של ההיסטוריה המשפחתית של המנוחה שהעלה כי אין כל קשר משפחתי בין המנוחה לסבתו של תומר ומעבר לכך, עלה מהתחקיר באופן ברור כי למנוחה לא היו דודות, מכאן שסבתו של תומר שקיבלה את שם המשפחה "לוי" מנישואיה, לא יכולה להיות "בת דודה" של המנוחה, או כל קרובת משפחה אחרת בעלת קרבת דם למנוחה.
כמו כן, הצוואה נחתמה, לכאורה, ע"י עו"ד מבוגר, בן 90 עם חותמת שהוא מסר כי איננה שלו. עורך הדין החתום על הצוואה סיפר כי הוריו, לפני עשרות שנים כאשר עבר בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין, קנו לו במתנה חותמת עגולה, כזאת שמשתמשים איתה בפד דיו. חותמת בקוטר מסוים, שאינו נמצא כיום בשימוש. עורך הדין הגיע להעיד בבית המשפט שלא מדובר בו או בחותמת שלו – ובכך נסתם הגולל על נסיון הזיוף של תומר.

בית המשפט, הזדעזע כמונו מהמקרה הנורא הזה וקבע שהצוואה של תומר זויפה והשית עליו הוצאות עונשיות, בד בבד עם הליך פלילי שמתנהל כנגדו. כולנו תקווה, כי אנשים אחרים, המעוניינים לנצל אוכלוסיות מוחלשות בחברה בכלל וניצולי שואה בפרט יחדלו ממעשים כאלו.